כל הפוסטים באנתרופוסופיה

במסגרת ההתמחות של שנה ג', הגענו ל"בית חיבורים לחיים" במושב ינוב (מזרחית לנתניה). הבית בינוב מהווה חלופת אישפוז לאנשים במשבר נפשי. הוא קם מתוך רצון לאפשר הכלה נכונה, הקשבה אמיתית לאינדיווידואל השרוי במשבר, ללא הגדרת פתולוגיה, ובשימוש מינימלי ככל האפשר בתרופות. הרקע להקמתו היא ההבנה שהפתרונות שמערכת הבריאות הרגילה מציעה למתמודדים עם משברים נפשיים אינם טובים מספיק, ולעיתים אף פוגעים במטופלים. בעזרת האני הבריא של אנשי הצוות, ריתמוסים בריאים בתוך היממה, שילוב הדרגתי במטלות של הבית, וחשיפה לאפשרויות ביטוי כמו אמנות, מוסיקה, כתיבה יוצרת, גננות טיפולית, יוגה וטיפולים אלטרנטיביים שונים ומגוונים. כלי המרפא המשמעותי ביותר בינוב הינו הכוח הקבוצתי, והתנועה ההדרגתית לעבר קיום חיים  ריתמיים ובריאים סביב ביטוי עצמי בקבוצות באמנות ועוד. השהיה של מטופל במקום היא קצרת מועד (בד"כ

רישומי צורה בבתי ספר אנתרופוסופיים מתורגלים כחלק חשוב מתהליך הלמידה של הילד המתהווה. חווית התנועה שיצרה את הקו חשובה מהקו עצמו. בשיעורים מושם דגש על הרבה תנועה כהכנה לעבודת מחברת  קווים ישרים דורשים ריכוז וכוחות רצון המודרכים ע״י החשיבה. קווים מתפתלים/מתעגלים נחווים בעולם הרגש דרך הרצון. בבתי הספר, רישומי צורה מהווים הכנה ומבוא לכתיבה וכתשתית לחשיבה חיה ודינמית. בטיפול באומנות אנתרופוסופי, לרישומי צורה יש אפקט מעורר ומחייה על כוחות החיים של המטופל. צורת הרישום עצמה והתנועה המתלווה אליה מקרינה ומשפיעה על איזונם של הגוף האתרי והגוף הפיזי. בימינו, עם תשומת הלב ההולכת וגדלה לפיתוח האינטלקט והטכנולוגיה, אנחנו מוצאים ברישומי צורה ערך תרפויטי גבוה הבא לאזן את הנוקשות והמינרליות המוכתבת ע״י צורת החיים שלנו, והאופן שבו ילדים גדלים היום. ברישומי צורה

ליבוד רטוב הינה מלאכה עתיקת יומין, שלה עדויות קדומות בהיסטוריה. במלאכה זו נעשה שימוש בצמר גולמי שאותו מרטיבים במים וסבון, משפשפים על מצע גס וממנו יוצרים אמנות שימושית ששימשה ועדיין משמשת בחברות מסורתיות ליצירת יריעות האוהל, שטיחים ופריטי לבוש. נחשפתי למלאכה לפני כעשור, ואני עושה בה שימוש רב בטיפול. חוקרת ומגלה את האיכויות המגוונות שיש לה להציע בהיבט הטיפולי. אשמח לשתף אתכם באחת מההתבוננויות שלי. בעודי מלבדת מיכל מצמר טבעי, הבחנתי כיצד הצמר עובר דרך ידיי תהליך עדין והדרגתי של התגשמות, ונפשי נעה איתו במטמורפוזה בין רוח לחומר. רוח שלב ראשון- הנחת הצמר מתוך גוש צמר גדול אני מושכת חתיכות צמר רכות ומניחה אותן על הגזרה השטוחה, מסדרת 3 שכבות של צמר בשתי וערב. המגע ומשיכת הצמר היבש והאווירירי מביאים

מחלת הקרוהן מוגדרת כמחלת מעיים דלקתית כרונית, קשה ומורכבת, אשר פוגעת בכמה מישורים באיכות החיים. אחוז החולים בה נמוך יחסית אך, לצערנו, הוא עולה בשנים האחרונות. מתוך היכרות אישית עם מספר חולים במחלת הקרוהן וההתמודדות היומיומית הלא פשוטה שלהם עם המחלה, חשבנו לנסות להבין את המחלה המיוחדת והמורכבת הזאת. בתחילה, רצינו להכיר את הפתולוגיה כפי שהיא מתבטאת בפגיעה הפיזית, ולפגוש את המחלה על כל היבטיה  הארציים. בהמשך התבוננו במחלה מתוך הראיה האנתרופוסופית, הרוחית שלה.

העבודה בדמויות מבוססת על "הזרה" של החלקים הפנימיים בתוכנו אשר התגבשו סביב הפצע הפנימי. ההזרה  (הפיכת הפנימי לחיצוני, לזר) מאפשרת לנו לעבור תהליך של התבוננות תוך כדי חווייה נפשית פעילה. הדמויות שייבחרו מגלמות חלקים פנימיים גם של עצמנו וגם של האחר.