כל הפוסטים בתרפיה באמנות

ליבוד רטוב הינה מלאכה עתיקת יומין, שלה עדויות קדומות בהיסטוריה. במלאכה זו נעשה שימוש בצמר גולמי שאותו מרטיבים במים וסבון, משפשפים על מצע גס וממנו יוצרים אמנות שימושית ששימשה ועדיין משמשת בחברות מסורתיות ליצירת יריעות האוהל, שטיחים ופריטי לבוש. נחשפתי למלאכה לפני כעשור, ואני עושה בה שימוש רב בטיפול. חוקרת ומגלה את האיכויות המגוונות שיש לה להציע בהיבט הטיפולי. אשמח לשתף אתכם באחת מההתבוננויות שלי. בעודי מלבדת מיכל מצמר טבעי, הבחנתי כיצד הצמר עובר דרך ידיי תהליך עדין והדרגתי של התגשמות, ונפשי נעה איתו במטמורפוזה בין רוח לחומר. רוח שלב ראשון- הנחת הצמר מתוך גוש צמר גדול אני מושכת חתיכות צמר רכות ומניחה אותן על הגזרה השטוחה, מסדרת 3 שכבות של צמר בשתי וערב. המגע ומשיכת הצמר היבש והאווירירי מביאים

מחלת הקרוהן מוגדרת כמחלת מעיים דלקתית כרונית, קשה ומורכבת, אשר פוגעת בכמה מישורים באיכות החיים. אחוז החולים בה נמוך יחסית אך, לצערנו, הוא עולה בשנים האחרונות. מתוך היכרות אישית עם מספר חולים במחלת הקרוהן וההתמודדות היומיומית הלא פשוטה שלהם עם המחלה, חשבנו לנסות להבין את המחלה המיוחדת והמורכבת הזאת. בתחילה, רצינו להכיר את הפתולוגיה כפי שהיא מתבטאת בפגיעה הפיזית, ולפגוש את המחלה על כל היבטיה  הארציים. בהמשך התבוננו במחלה מתוך הראיה האנתרופוסופית, הרוחית שלה.

בקיץ האחרון עברתי דירה עם משפחתי מאזור המרכז לטבעון. בחרנו לעבור למקום ירוק יותר, קרוב יותר לטבע, מוקף יער. היוזמה לשינוי המשמעותי הזה נבעה מתוך דחף שלי, ולא תמיד ידעתי לענות למה. האם עברתי לכאן רק בשביל שלילדים יהיה טוב וזו בעצם הקרבה? האם כעת, כחודשיים אחרי המעבר אני שלמה עם המהלך? ידעתי שאת היצירה הזו אעשה כאן, בואדי שמאחורי הבית. דרכה אוכל אולי לענות על השאלות הללו, ולחזק את הקשר עם המקום הזה. אני לא כאחד העצים ביער הזה. טרם הכתי שורש עמוק באדמה. אולי אני יותר דומה למטפסים שמשתרכים סביב הגזע, מתפתלים בענפים בחיפושם אחרי אור השמש. המשיכה לשרכים המטפסים, היא שמביאה אותי לבחור בהם כחומר גלם. ביניהם אני יכולה להתנתק לחלוטין מהבתים הגובלים בואדי, ונדמה שאני באיזה

גליה אלעד קיבלה אבן. היא משתפת בתהליך הרגשי שעברה ומה שלמדה על עצמה בתהליך.

דוד בנימין כותב על אנורקסיה ומשתף ברעיונות מתוך הטיפול באומנות לעבודה עם הפרעות אכילה.